שירת הסופרגירל

8 דקות קריאה

לפני כחודש, יצא לי להשתתף בערב אמנותי ומיוחד של קבוצת הסופרגירלס המדהימה.

מעט קודם לכן נשאלנו אם היינו רוצות להשתתף כמופיעות או כקהל, וכל כך התרגשתי מהמאורע שהחלטתי לצאת מארון חובבת השירה היפנית הקלאסית שלי (שביומיום ומחוץ לכתלי בנין גילמן באונבירסיטת תל-אביב) לא מדובר כלל. זו הייתה הפעם הראשונה שלי להקריא ולחלוק את ההרגשה המיוחדת של השירים האלה ואת הכוח העצום והנפלא של 17 או 31 הברות ״להניע שמיים וארץ…ואת ליבם של הלוחמים האכזריים ביותר״ (כפי שמוכרז במבוא לאנתולוגיה הקיסרית מהמאה ה-10, קוקין וואקשו – Kokin Wakashu, 古今和歌集).

חשבתי שיהיה נחמד לשתף בפוסט כאן את השירים מאותו הערב, אותם אצרתי בסימן ״Supergirls״ והצגתי בסדר כרונולוגי לפי העת בה נכתבו. את כל השירים כתבו נשים, סופריות אמיתיות בזמנים ומקומות שונים בעולם. סופריות שהתמודדו, עם רגעים קשים, מאתגרים, רגעים של אובדן, של כאב, של בדידות וגם רגעים טובים של התגברות, התפתחות, ניצחון ואהבה – אותן בחרו להנציח בכמה הברות בלבד, שכל כולן – רגש טהור.

חלק מהשירים אני תרגמתי מיפנית לעברית, וחלק תורגמו בידי ד״ר איתן בולוקן ופרופ׳ יעקב רז אותם אזכיר בהקשרם. בערב עצמו הקראתי כל שיר טנקה (Tanka, 短歌) בן ה31 הברות ומקצב של 5-7-5-7-7 – פעם אחת בעברית ופעם אחת ביפנית, וכל שיר הייקו (Haiku, 俳句) בן ה-17 הברות ומקצב של 5-7-5, פעמיים בעברית ופעם אחת ביפנית. כך יכלו הנוכחות ליהנות גם מהמצלול והמקצב המיוחדים לשירים האלה, וגם להרגיש באופן עוד יותר בלתי אמצעי, את הקסם והיופי המקודד בהם.

בערב עצמו לא היה הרבה זמן ומקום להרחיב על המשוררות והקונטקסט בו כתבו אבל איזה כיף שבבלוג כן אפשר, ולכן הוספתי פיסות מידע ותמונות שונות, כדי לתת לשירים ולחוויה רבדים נוספים של עומק, דרך הקונטקסט המיוחד של מי שכתבו אותם.

***

אנחנו מתחילים ביפן של המאה ה-10, בעיר הבירה היאן (Heian, 平安), חצר הקיסר, שם יושבת אשת האצולה אונו נו קומאצ׳י (825-900 ,Ono no Komachi, 小野小町) המפורסמת בשיריה ופרשיות האהבים שלה כאחד. בתקופה זו, נהנו בני האצולה מפרשיות אהבים רבות לפני ואחרי, עם וללא קשר לחתונתם שדיי הייתה חוזה פוליטי-כלכלי בלבד – ואנחנו זכינו ביצירות ספרותיות נהדרות, ביניהן ״סיפורי גנג׳י״ (Genji Monogatari, 源氏物語), ״ספר הכרית״ (Makura no Sōshi, 枕草子) ואלפי שירים נהדרים.

בעוד הנשים לא היו יכולות לצאת את מעונותיהן אל המרחב הציבורי (מטעמי צניעות) – הגברים חיזרו אחריהן באמצעות מילים ופיוטים (לרבות בצירוף של קליגרפיה ופרחים – בחורים, אני אומרת לכם. זה סטארטאפ. כמעט ואין אישה שתישאר אדישה לשיר שנכתב עבורה). אם האישה הייתה מתרצה ונענית להם בחיוב, התחיל רומן סוחף של ביקורי סתר והתגנבויות רעולות פנים בלילות – ופרידות עצובות עם עלות השחר, עד הפעם הבאה שיפגשו.

לגברים רבים יכלה להיות יותר ממאהבת אחת, מה שהוביל לא אחת לעלילות רבות שהונעו בידי קנאה, או לתרבות ״האישה המצפה״ (Matsu Ona, 待つ女) – מצפה לגבר שיגיע, לא יודעת איפה הוא לן הלילה, עם מי ומתי תראה אותו שוב. פרשיות האהבים היו דבר שבשגרה כל עוד נשמרו בסתר ולאישה היה כוח רב בהחלטה אם בכלל לקיים רומן ועם מי.

ono

(1756-1829) Woodblock print on paper by Eisehi Hosoda

אונו נו קומאצ׳י – אשת אצולה בקיוטו של המאה ה-10, כותבת:

צבע הפריחות דהה
מתבוננת בגשם היורד באריכות
נוף חיי
אהבותיי
נשטפים לטימיון

花の色
はうつりにけりな
いたづらに
我が身世にふる
ながめせしまに
hana no iro
wa utsuri ni keri na
itazura ni
waga mi yo ni furu
negame seshima ni

תרגמה שלי אייזן לבנה, 2014

***

רנגאטסו אוטוגאקי (1791-1875 ,Ōtagaki Rengetsu, 太田垣 蓮月), בת המאה ה-19, איבדה את כל משפחתה על ילדיה בטרם עת. היא לקחה את האובדן, הכאב והבדידות לנזירות ואומנות. היא התפרסמה בעבודות החרס המיוחדות שלה, עליהן כתבה בקליגרפיה את שיריה.

otogaki2

Portrait of Otogaki Rengatsu Artist: Morimoto Kiyoko handing scroll (Kakemono) 20th century. Woodblock print image, John Stevens


שיר אביב על נשירת פרחי דובדבן:

כמו הגשם ששוטף את פרחי הדובדבן
מטפטפות על שרוולי
דמעות עברי
יש ומי שרואה אותי חושב
כי אני עצובה בגלל נשירתם

袖の上に
むかしをかけて
ふる雨も
花をしみとや
人はみるらん
sode no ue ni
mukashi wo kakete
furu ame mo
hana wo shimi toya
hito ha miru ran

תרגמה שלי אייזן לבנה, 2014

***

מיטסו סוזוקי (Mitsu Suzuki) – אישתו של מורה הזן הגדול דאיסטז סוזוקי (鈴木大拙貞太郎 Suzuki Daisetsu Teitarō). נולדה ביפן בשנת 1914 בעיר שיזואוקה (Shizuoka). היא נישאה בשנית לסוזוקי כאשר הייתה בת 44 והוא בן 54. שנה לאחר מכן, ב1959, נסע שונריו להקים מרכז זןבודהיזם בסן פרנסיסקו, וכעבור שנתיים ביקש כי היא תצטרף אליו. מיטסו החלה לחבר שירה בתקופה מאוד קשה בחייה, עת נהיה שונריו חולה מאוד. היא שאלה אותו לדעתו בעניין והוא השיב כי זהו רעיון נהדר. בדצמבר 1971 הוא נפטר, ומיטסו נענתה לבקשתו כי תישאר בארה״ב על מנת להמשיך ולעזור לאנשים שם. ב1974 היא קיבלה את רשיונה כמורה לטקס תה והחלה ללמד תלמידים במרכז הזן. על שירתה מעידה סוזוקי כי היא איננה כותבת למען הכרה והערכה מצד קבוצות שונות כפי שנהוג ביפן, כי אם מעצם ריחוקה ומבדידותה בניכרהיא כותבת למען עצמה ובדרכה שלה.

 

אוכלת אפרסמון
נזכרת באיש
שאהב את הטעם

柿たへば
柿の好きなる
人想う
kaki taeba
kaki no sukinaru
hito omou

ענן סתו
כאילו שיודע
חיי בדידות

秋の雲
一人の生活
知るごとし
aki no kumo
hitoi no seikatsu
shiru goto

אחרי האיפוק
אחרי ההמתנה
היום פריחה

耐ゆること
待つこと今日の
桜かな
tayuru koto
matsu koto kyo no
sakura kana

תרגם מיפנית לעברית ד״ר איתן בולוקן, הוצאת קשב לשירה, 2014, כל הזכויות שמורות.

***

אנחנו מתקדמים לשנת 1988. מאצ׳י טאווארה (万智俵), מורה בתיכון, רווקה טוקיו-אית בשנות ה-20 לחייה שהוציאה קובץ שירה בשם ״יום השנה לסלט״ (Sald Anniversary, サラダの記念日) שכבש את יפן בסערה. חידשה והחייתה את שירת הטאנקה הקלאסית כשהיא שזרה את המודרניזם, הכרך והיומיום אל תוך המבנה הקלאסי של 31 ההברות. כתבה על היומיום, על אהבות שפרחו, אהבות שקמלו, על חלומות ועל הנפש שמנווטת בין כל אלה. 

sarada-kinenbi.jpg

"יום השנה לסלט״

עיניך עצומות
פניך קבורות
בכוס הבירה
אינך מביט בי
למה אתה צמא?

目を閉じて
ジョッキに顔を
埋める君我を
見ず君何の渇きぞ
me o tojite
jokki ni kanbase wo
uzuki meru ki
miga womizukimi
nan no kawaki zo

מגיעה לתחנה
דקה אחת
מוקדם מדי
דקה אחת
חושבת עליך

いつもより
一分早く
駅に着く
一分君の
こと考える
itsumo yori
ichibun hayaku
eki ni tsuku
ichibun kimi no
koto kangaeru

תרגם מיפנית לעברית פרופסור יעקב רז, ספרית פועלים, 1994, כל הזכויות שמורות.

***

IMG_20140221_173817

חוף גאולה, תל-אביב, 2013

שמיים כתומים
פתאום
מחייכת
טעם שמך בפי –
הפך לזר

 

***

אני חושבת שיש לשירים האלה כוח עצום. כוח לגעת עמוק בנפש, להניע אותה, להתיר את הסבכים שבה – ואפילו, לרפא אותה – כמחברים, כקוראים וכמאזינים.

Roji, 露地 – רוג׳י, רוג׳י בכל מקום

כבר שנה שאני צועדת בדרך הזו בדרך למשרד ב-WMN בנמל תל אביב – תחילה כמה פעמים בשבוע, ובחצי שנה האחרונה מדי יום. הגשר הזה, שנמצא על שפך הירקון, מחבר בין תחילת הטיילת שלצד תחנת הכוח לבין חלקו הצפוני של מתחם הנמל והוא ״השער״ שאני עוברת בו פעמיים ביוםבדרך אל המשרד (או ה״סטודיו״, כמו שאני ו-O קוראים לו), ובדרך ממנו


20160707_105454_Pano

20160707_105428

למה אני כותבת עליו?

כי כשעברתי בו פעם ראשונה בקיץ שעבר, לא יכולתי שלא לשים לב שבהליכה עליו יש משהו מיוחד, שמשתלט על כל החושים בבת אחת. כבר בצעד הראשון אני מרגישים ושומעים את הבריזה מהים (בחורף היא כל כך חזקה שאני ממש עפה קדימה ובקיץ זו הבריזה המיוחלת ששוברת את החום הקופח של הצעדה מהרכב). יחד עם הרוח, עולה ריח וטעם של מלח ובכל צעד נגלית זוית אחרת של ענן וגוון אחר של כחול, אם בשמיים ואם בין הגלים. החוויה הזו שואבת כל כך שבמשך דקה, היא מנקה לי את הראש מכל מה שהיה בו לפני ששמתי רגל על הגשר ומכל מה שמחכה לי ברגע שתדרוך רגלי מחוץ לצידו השני. זו דקה אחת של יופי, שקט, חיוך והרגשה שהכל אפשרי. זהו טקס פתיחת ונעילת יום (שבקיץ גם משתלב עם השקיעה) – וטקס כניסה ויציאה מהמקום שבו חלומות הופכים למציאות. לא משנה כמה אי ודאות, קושי, אתגרים או עייפות נאגרים אצלי כל פעם מחדש, ההליכה הזו ״מנקה״ ומעוררת בי ציפייה בכל בוקר, ומרגיעה ומרפה אותי בכל ערב 

ועכשיו אני אכתוב כאן מילה ביפנית, שהולכת להכיל את כל הפסקה הארוכה הזאת בשתי הברותוזוהי בדיוק הסיבה שבגללה אני אוהבת את השפה הזו 🙂

המילה היא ״roji״ ובקאנג׳י (סימניות סיניות) ניתן לכתוב אותה בשני אופנים:

路地 "שביל, דרך" (dewy way, path, road) 

露地 כאן משמעות הצירוף היא "אדמת טל" (dewy ground)

בצורת הכיתוב השניה, רוג׳י הוא המונח לגן הקטן והפשוט המוביל לבקתת טקס התה היפני המסורתי, אשר לרוב יתחם בשער פשוט מעץ, קש או במבוק, יכלול כיור מים מאבן עתיקה, מנורה ושביל מרוצף אבנים המורה את הדרך לבקתת התה (chashitsu 茶室). הצמחייה בו תכלול לרוב סוגים שונים של טחב, עשבים ירוקים ולעיתים גם עצי שזיף או מייפל יפניים. בקיצורזה יהיה ההיפך מגני וראסאי 🙂 לאסתטיקה הזו, המתכתבת רבות עם הדוקטורינה הבודהיסטית (והזן-בודהיסטית בפרט) יש כמה מושגי מפתח כשהמפורסם שבהם הוא ״וואבי-סאבי״ (wabi-sabi 侘寂). וואבי-סאבי דורש פוסט מיוחד משלו (אם לא חלק שלם בבלוג) אבל לענייננו כאן, אומר בקצרה שסוג היופי אליו הוא מתייחס נוגע לבדידות (מרוחק מציוויליזציה, בסביבה טבעית, פראית יותר), חלודה, פטינה (או דברים שהזמן השאיר בהם את אותותיו – בלאי, פגמים), לא מעובד, לא מסותת או מקושט – טבעי, פשוט, לא מהוקצע. באופן משעשע – לעיתים משקיעים הרבה זמן, אנרגיה וכסף כדי להגיע למראה של וואבי-סאבי – אבל זה כבר סיפור אחר 🙂

דוגמאות לרוג׳י

IMG_20160815_112540

הרוג׳י מתוכנן בקפידה כדי להעביר את ההולך בו למצב תודעה אחר. נקי, צלול, רגוע, פתוח ומזמין יותר, תוך שהוא פורט בהרמוניה על כל החושים לכדי חוויה אסתטית ומנטאלית שקטה וחזקה כאחד. לדוגמה, שביל האבנים שבו – ״stepping stones״ (tobi ishi 飛び石), לרוב יונח מאבנים בעלות גדלים שונים ובכיוונים שונים – מה שיחייב את הצועד בו להיות בתשומת לב רבה לצעדיו בכל רגע ולא יאפשר לו להתקדם במהירות ובאופן אוטומטי. מבחינה אסתטית, כל צעד שנעשה בתשומת לב רבה זו, יאפשר לחשוף זוית אחרת של הגן והאלמנטים השונים שבו, על הניואנסים העדינים שבהם. זו דוגמה נהדרת בעיני לקשר שבין דוקטורינה או פרקטיקה בודהיסטית, לבין האסתטיקה הייחודית להן 🙂

המשמעות המילולית של רוג׳י כ״אדמת טל״ מסמלת את הפשטות והרגעיות של היופי הזה, הארעי והדינאמי (עוד רגע ויתאדה), המשתנה מרגע לרגע עם שינויי האקלים ומעבר הזמן. זהו יופי מטאפורי לחיים שלנו, יופי שמדגיש עד כמה הם ארעיים ובני חלוף, יופי חובק חושים, יופי שבכוחו – לשנות תודעה ולהביא לתובנות רבות אודותינו וסביבתנו.

בכל מקום בדרך, בדרך אל- ובדרך מ-, אם רק מסתכלים – יש רוג׳י 🙂

בסוף הרוג׳י שלי אומנם אין בקתת תה אבל תה ירוק יש – ואם אתם עוברים לפעמים בנמל תל-אביב, ליד ביתן 26 – מוזמנים להיכנס ולשתות איתי 🙂

IMG_20160815_112306

אז עכשיו, כשאנחנו מדברים באותה השפה (לפחות בהקשר של רוג׳י:) – הנה כמה תמונות מהבוקר:

20160815_10381620160815_10382620160815_103840

וכמה תמונות שצולמו מהרוג׳י בשנה האחרונה:

20160609_131345

20160619_20015320160630_19404020160724_19243620160524_193439