8 דקות קריאה
לפני כחודש, יצא לי להשתתף בערב אמנותי ומיוחד של קבוצת הסופרגירלס המדהימה.
מעט קודם לכן נשאלנו אם היינו רוצות להשתתף כמופיעות או כקהל, וכל כך התרגשתי מהמאורע שהחלטתי לצאת מארון חובבת השירה היפנית הקלאסית שלי (שביומיום ומחוץ לכתלי בנין גילמן באונבירסיטת תל-אביב) לא מדובר כלל. זו הייתה הפעם הראשונה שלי להקריא ולחלוק את ההרגשה המיוחדת של השירים האלה ואת הכוח העצום והנפלא של 17 או 31 הברות ״להניע שמיים וארץ…ואת ליבם של הלוחמים האכזריים ביותר״ (כפי שמוכרז במבוא לאנתולוגיה הקיסרית מהמאה ה-10, קוקין וואקשו – Kokin Wakashu, 古今和歌集).
חשבתי שיהיה נחמד לשתף בפוסט כאן את השירים מאותו הערב, אותם אצרתי בסימן ״Supergirls״ והצגתי בסדר כרונולוגי לפי העת בה נכתבו. את כל השירים כתבו נשים, סופריות אמיתיות בזמנים ומקומות שונים בעולם. סופריות שהתמודדו, עם רגעים קשים, מאתגרים, רגעים של אובדן, של כאב, של בדידות וגם רגעים טובים של התגברות, התפתחות, ניצחון ואהבה – אותן בחרו להנציח בכמה הברות בלבד, שכל כולן – רגש טהור.
חלק מהשירים אני תרגמתי מיפנית לעברית, וחלק תורגמו בידי ד״ר איתן בולוקן ופרופ׳ יעקב רז אותם אזכיר בהקשרם. בערב עצמו הקראתי כל שיר טנקה (Tanka, 短歌) בן ה31 הברות ומקצב של 5-7-5-7-7 – פעם אחת בעברית ופעם אחת ביפנית, וכל שיר הייקו (Haiku, 俳句) בן ה-17 הברות ומקצב של 5-7-5, פעמיים בעברית ופעם אחת ביפנית. כך יכלו הנוכחות ליהנות גם מהמצלול והמקצב המיוחדים לשירים האלה, וגם להרגיש באופן עוד יותר בלתי אמצעי, את הקסם והיופי המקודד בהם.
בערב עצמו לא היה הרבה זמן ומקום להרחיב על המשוררות והקונטקסט בו כתבו אבל איזה כיף שבבלוג כן אפשר, ולכן הוספתי פיסות מידע ותמונות שונות, כדי לתת לשירים ולחוויה רבדים נוספים של עומק, דרך הקונטקסט המיוחד של מי שכתבו אותם.
***
אנחנו מתחילים ביפן של המאה ה-10, בעיר הבירה היאן (Heian, 平安), חצר הקיסר, שם יושבת אשת האצולה אונו נו קומאצ׳י (825-900 ,Ono no Komachi, 小野小町) המפורסמת בשיריה ופרשיות האהבים שלה כאחד. בתקופה זו, נהנו בני האצולה מפרשיות אהבים רבות לפני ואחרי, עם וללא קשר לחתונתם שדיי הייתה חוזה פוליטי-כלכלי בלבד – ואנחנו זכינו ביצירות ספרותיות נהדרות, ביניהן ״סיפורי גנג׳י״ (Genji Monogatari, 源氏物語), ״ספר הכרית״ (Makura no Sōshi, 枕草子) ואלפי שירים נהדרים.
בעוד הנשים לא היו יכולות לצאת את מעונותיהן אל המרחב הציבורי (מטעמי צניעות) – הגברים חיזרו אחריהן באמצעות מילים ופיוטים (לרבות בצירוף של קליגרפיה ופרחים – בחורים, אני אומרת לכם. זה סטארטאפ. כמעט ואין אישה שתישאר אדישה לשיר שנכתב עבורה). אם האישה הייתה מתרצה ונענית להם בחיוב, התחיל רומן סוחף של ביקורי סתר והתגנבויות רעולות פנים בלילות – ופרידות עצובות עם עלות השחר, עד הפעם הבאה שיפגשו.
לגברים רבים יכלה להיות יותר ממאהבת אחת, מה שהוביל לא אחת לעלילות רבות שהונעו בידי קנאה, או לתרבות ״האישה המצפה״ (Matsu Ona, 待つ女) – מצפה לגבר שיגיע, לא יודעת איפה הוא לן הלילה, עם מי ומתי תראה אותו שוב. פרשיות האהבים היו דבר שבשגרה כל עוד נשמרו בסתר ולאישה היה כוח רב בהחלטה אם בכלל לקיים רומן ועם מי.
(1756-1829) Woodblock print on paper by Eisehi Hosoda
אונו נו קומאצ׳י – אשת אצולה בקיוטו של המאה ה-10, כותבת:
|
צבע הפריחות דהה |
花の色 はうつりにけりな いたづらに 我が身世にふる ながめせしまに |
hana no iro wa utsuri ni keri na itazura ni waga mi yo ni furu negame seshima ni |
תרגמה שלי אייזן לבנה, 2014
***
רנגאטסו אוטוגאקי (1791-1875 ,Ōtagaki Rengetsu, 太田垣 蓮月), בת המאה ה-19, איבדה את כל משפחתה על ילדיה בטרם עת. היא לקחה את האובדן, הכאב והבדידות לנזירות ואומנות. היא התפרסמה בעבודות החרס המיוחדות שלה, עליהן כתבה בקליגרפיה את שיריה.
Portrait of Otogaki Rengatsu Artist: Morimoto Kiyoko handing scroll (Kakemono) 20th century. Woodblock print image, John Stevens
שיר אביב על נשירת פרחי דובדבן:
|
כמו הגשם ששוטף את פרחי הדובדבן |
袖の上に むかしをかけて ふる雨も 花をしみとや 人はみるらん |
sode no ue ni mukashi wo kakete furu ame mo hana wo shimi toya hito ha miru ran |
תרגמה שלי אייזן לבנה, 2014
***
מיטסו סוזוקי (Mitsu Suzuki) – אישתו של מורה הזן הגדול דאיסטז סוזוקי (鈴木大拙貞太郎 Suzuki Daisetsu Teitarō). נולדה ביפן בשנת 1914 בעיר שיזואוקה (Shizuoka). היא נישאה בשנית לסוזוקי כאשר הייתה בת 44 והוא בן 54. שנה לאחר מכן, ב1959, נסע שונריו להקים מרכז זן–בודהיזם בסן פרנסיסקו, וכעבור שנתיים ביקש כי היא תצטרף אליו. מיטסו החלה לחבר שירה בתקופה מאוד קשה בחייה, עת נהיה שונריו חולה מאוד. היא שאלה אותו לדעתו בעניין והוא השיב כי זהו רעיון נהדר. בדצמבר 1971 הוא נפטר, ומיטסו נענתה לבקשתו כי תישאר בארה״ב על מנת להמשיך ולעזור לאנשים שם. ב1974 היא קיבלה את רשיונה כמורה לטקס תה והחלה ללמד תלמידים במרכז הזן. על שירתה מעידה סוזוקי כי היא איננה כותבת למען הכרה והערכה מצד קבוצות שונות כפי שנהוג ביפן, כי אם מעצם ריחוקה ומבדידותה בניכר – היא כותבת למען עצמה ובדרכה שלה.
Image: http://www.cuke.com
|
אוכלת אפרסמון |
柿たへば 柿の好きなる 人想う |
kaki taeba kaki no sukinaru hito omou |
|
ענן סתו |
秋の雲 一人の生活 知るごとし |
aki no kumo hitoi no seikatsu shiru goto |
|
אחרי האיפוק |
耐ゆること 待つこと今日の 桜かな |
tayuru koto matsu koto kyo no sakura kana |
תרגם מיפנית לעברית ד״ר איתן בולוקן, הוצאת קשב לשירה, 2014, כל הזכויות שמורות.
***
אנחנו מתקדמים לשנת 1988. מאצ׳י טאווארה (万智俵), מורה בתיכון, רווקה טוקיו-אית בשנות ה-20 לחייה שהוציאה קובץ שירה בשם ״יום השנה לסלט״ (Sald Anniversary, サラダの記念日) שכבש את יפן בסערה. חידשה והחייתה את שירת הטאנקה הקלאסית כשהיא שזרה את המודרניזם, הכרך והיומיום אל תוך המבנה הקלאסי של 31 ההברות. כתבה על היומיום, על אהבות שפרחו, אהבות שקמלו, על חלומות ועל הנפש שמנווטת בין כל אלה.
"יום השנה לסלט״
|
עיניך עצומות |
目を閉じて ジョッキに顔を 埋める君我を 見ず君何の渇きぞ |
me o tojite jokki ni kanbase wo uzuki meru ki miga womizukimi nan no kawaki zo |
|
מגיעה לתחנה |
いつもより 一分早く 駅に着く 一分君の こと考える |
itsumo yori ichibun hayaku eki ni tsuku ichibun kimi no koto kangaeru |
תרגם מיפנית לעברית פרופסור יעקב רז, ספרית פועלים, 1994, כל הזכויות שמורות.
***
חוף גאולה, תל-אביב, 2013
שמיים כתומים
פתאום
מחייכת
טעם שמך בפי –
הפך לזר
***
אני חושבת שיש לשירים האלה כוח עצום. כוח לגעת עמוק בנפש, להניע אותה, להתיר את הסבכים שבה – ואפילו, לרפא אותה – כמחברים, כקוראים וכמאזינים.
ブログ道 Burogdō 